26/07/2010
טקס אזכרה לסיגל כבירי ז"ל - מנחה: דר' גבריאל פולאק
דברי פתיחה
ערב טוב לכולם!
בני משפחה יקרים, עמיתים לעבודה, חברים וכל אוהביה ומוקירי זכרה של סיגל כבירי.
התכנסנו כאן, יחדיו, לציון שנה ללכתה של סיגל. שנה חלפה, והלב מסרב להאמין. ונדמה כי אך אתמול נפרדנו ממנה, באופן כה בלתי צפוי.
הערב, ישאו דברים לציון דמותה - בעלה –תמיר, ועמיתים לעבודה, נצפה בתמונות אשר מיצגות ארועים בחייה של סיגל, ונטעם מעט מחלומות הטיולים, אשר סיגל כה אהבה.
נסיים את הערב, בקריאת אודיטוריום זה, על שמה של סיגל.
ולפני שנמשיך... אודה על העברת הטלפונים הניידים למצב שקט/רטט, לכיבוד הארוע.
קטע שירה (1)
וכעת, אבקש להזמין את- גב' הילה נוף בלווי מר יאן סו- מרצה במוסיקה באוניברסיטת תל אביב ומנצח, לשיר ארייה מתוך האופרה מדאם בטרפליי, מאת פוצ'יני. בבקשה.
דבר נציגת מנהלי הכספים (גב' חני וולף)
סיגל הצטיינה ביכולותיה המקצועיות, והייתה מנהלת כספים, אשר תמיד ידעה להסביר כיצד "כן" נבצע את המשימה, וכיצד התקציב יהיה מאוזן, תוך הפיכת כל משימה לאפשרית. במקביל - ידעה תמיד להתריע במועד על פערים תקציביים, תוך שהיא מנתחת לעומק כל מרכיב ומרכיב, וחוקרת בדיוק מירבי ובנחישות, את המספרים.
אבקש מגב' חני וולף לשאת דברים בשם מנהלי הכספים.
קטע נגינה (2)
וכעת אבקש להזמין את מר יאן סו לנגן קטע מוסיקלי- פנטזי אימפרומפטו (Fantasie Impromptu) מאת-שופן.
דברים בשם חטיבת התפעול ובתי החולים (מר עמוס פרידמן)
בחטיבת התפעול ובתי החולים הייתה סיגל יד ימינה של ראש החטיבה – דר' דינה נוף, ומשענת יציבה לכל המנהלים והעובדים. היא הייתה- יועצת מהימנה ואסרטיבית בכל אשר היה קשור בתיקצוב וניתוחי כדאיות כלכלית, בתכניות העבודה בכלל ובפרויקטים ייחודיים בפרט. היא ידעה תמיד כיצד לסייע בקידום הכנסת טכנולוגיות ובדיקות חדשניות לרווחת המטופלים.
היא הייתה גם – חברה קרובה לרבים, אשת סוד, ויועצת ממעלה ראשונה - בכל תחום.
אבקש ממר עמוס פרידמן לשאת דברים בשם חטיבת התפעול ובתי החולים.
דבר המשפחה
על תמיר, אופיר ושגיא ועל ההורים - עופרה וישראל, והאחות - ליאורה, שמענו כעמיתים לעבודה, מפיה של סיגל. את תמיר והילדים גם פגשנו באירועים שונים. אולם- באותו שבוע לפני שנה, התוודענו מקרוב למשפחתה המדהימה של סיגל. גילינו משפחה אוהבת ותומכת, אנשים בעלי תעצומות נפש. היה ברור מדוע סיגל כה הייתה גאה במשפחה, ושאבה ממנה כוח.
אבקש להזמין את מר תמיר כבירי - בעלה, לשאת דברים בשם המשפחה, לזכרה.
מצגת (גב' מרינה פינקל)
וכעת, נחלוק רגעים בחייה של סיגל, כפי שהונצחו בתמונות.
את המצגת ערכה והכינה גב' מרינה פינקל.
הקרנת תמונתה של סיגל.
קטע נגינה (3)
וכעת אבקש להזמין את מר סו לנגן קטע מוסיקלי – חלום אהבה מס' 3 מאת.Franz Lizt מבקש להזכיר, כי הערב חל חג האהבה, וסמיכות האירועים יש בה להעיד על האהבה הרבה לסיגל, אשר רוחשים היושבים באולם זה.
מצגת – דרום אמריקה על קצה המזלג (עו"ד דניאל ברמן)
סיגל אהבה לתכנן טיולים לא רק בעבור משפחתה, אלא גם עבורינו –עמיתיה לעבודה.
את הטיול השנתי - בו השתתפנו רובנו ככולנו, תכננה עד אחרון הפרטים, תוך עריכת סיור שטח מקדים על מנת לוודא כי אכן- המקומות ראויים, שלא נהיה מופתעים חלילה. הייתה בכוונתה להמשיך ולטייל עם המשפחה למקומות ייחודיים-חלום שלא הגשימה. אנו מבקשים להגשים כאן הערב חלום משותף, יחדיו כולנו -טיול לדרום אמריקה.
אבקש להזמין את עו"ד דניאל ברמן אשר בן יתר עיסוקיו גם היה מדריך טיולים שם, ושמש כמדריך מטעם ה- National Geographic) (בצפון אמריקה) להציג לנו את "דרום אמריקה על קצה המזלג".
תודה על הטיול הוירטואלי המדהים. כעת דניאל, אתה זוכה להכרה מטעמנו כמדריך פורמאלי גם לדרום אמריקה.
קטע נגינה (4)
וכעת, אבקש להזמין את גב' הילה נוף ואת מר יאן סו, לשיר את "אי שם מעבר לקשת", מתוך המחזמר הקוסם מארץ עוץ. זהו גם הקטע המוסיקלי האחרון לערב זה.
תודה להילה, ול-יאן.
ציונים נוספים לזכרה של סיגל
קהל נכבד,
את סיגל נמשיך לזכור ב"מכבי שירותי בריאות" – כאמור, גם באמצעות:
• כנס מנהלי כספים שנתי אשר יערך מדי שנה באודיטוריום זה, ויוקדש להנצחת זכרה של סיגל.
• ו-הטיול השנתי של חטיבת התפעול ובתי החולים, טיול אשר היה כה חשוב לה ולנו- ויקרא ע"ש סיגל.
טקס הסרת הלוט מעל שלט ההקדשה
קהל נכבד,
אנו נסיים בהסגרת הלוט מעל שלט ההקדשה, ע" דר' דינה נוף- ונציגי המשפחה.
לאחר מכן- נתפזר.
אך לפני כן- תודות!
אבקש להודות לכל אשר עשו במלאכה על מנת לאפשר קיומו של טקס זה, היום.
אולם יותר מכל,
אבקש להודות לבני המשפחה על הזכות אשר הייתה לנו לחלוק עמכם זמן במחיצתה של אשה כה מופלאה - סיגל, להודות -על השתתפותכם בערב זה עימנו, ובעקר- לתת לכם חיבוק אוהב מכולנו.
תודה!!!
ונעבור אל החלק האחרון, אשר יתקיים במבואה – אשר מחוץ לאודיטוריום.
אבקש מדר' דינה נוף ומבעלה של סיגל - תמיר, להגיע להסרת הלוט מעל השלט.
בשם מנהלי הכספים במכבי - כתבה והקריאה חני וולף
היום אנו מציינים ארוע שלפני שנה לא האמנו שקרה
כשסיפרו לנו שסיגל במצב קשה לא הבנו –
חשבנו – הנה זה נגמר, תכף היא יוצאת מזה
ולאחר מכן כשאפסה התקוה פשוט לא הבנו איך זה קורה
לא רצינו להאמין שחברתנו היקרה סיגל איננה עוד איתנו.
אחרי חוסר האמונה בא הכעס.
על ההחמצה, על החיים שנקטעו בשיאם, על חברה שנלקחה מאיתנו.
חברתנו סיגל היתה אשה מדהימה.
כאשת מקצוע בכספים בתפקידיה כמנהלת כספים מחוזית וכעוזרת ראש חטיבה
היתה מקצוענית ברמה ראשונה.
בעלת נסיון רב שנים והמון ידע
ניחנה בראיה ביקורתית מדהימה. את סיגל אי אפשר היה למרוח,
היא מהר מאוד הבינה בכל שאלה מה הגיוני ומה לא סביר
סיגל היתה חברה נדירה
אף פעם לא נתנה תשובות לא בדוקות
עצותיה תמיד היו האמת בפרצוף, בלי התייפיפיות
מצד אחד היתה קשוחה וחריפה
אך פתאום, חיוך חם היה עולה על פניה כששמעה בדיחה
או כשסיפרה על משפחתה המקסימה וילדיה המתוקים
או כשהציגה את עבודות הציור על העץ שהיתה מכינה
כשהגענו למשרדה לומר שלום היתה מכבדת בעוגה שאפתה
היה בה שילוב שובה-לב של קשיחות עניינית יחד עם חום, יצירה ונתינה
שילוב של אשת כספים מקצועית יחד עם נפש אמנית יוצרת
איבדנו חברה לדרך וחברת אמת ואובדננו גדול ובלתי נתפס
בשם מנהלי הכספים של מכבי וחברות הבנות בהווה ובעבר אנו מבקשים
לחזק את ידי המשפחה
ולהודות למכבי על ההחלטה להנציח את שמה של סיגל במקום שעזרה לשגשוגו
תודה מיוחדת לד"ר דינה נוף ולשעיה ז'יאלונקה על ההחלטה שכנסי מנהלי הכספים
יתקיימו באולם ע"ש סיגל כאן במגה-לאב
יהי זכרה ברוך
בשם חטיבת תפעול ובתי חולים - כתב והקריא עמוס פרידמן
לסיגל שלום רב
עברה שנה מאז הלכת מאיתנו בחטף, מאז השארת אותנו בהלם וחסרי מילים. כמקובל במסורת ישראל, התקבצנו כולנו כאן – משפחה, ילדים, הורים, קרובים וחברים לציין מועד זה והקושי לבטא את מה שאנו מרגישים לא פחת – אלא להיפך.
החלטתי לכתוב לך מכתב – ממני אליך ולנסות לתאר לך מה עבר עלינו במשך השנה הזו – כשאת איננה. אני יודע שתשובה ממך לא נקבל – את כבר נמצאת במקומות אחרים ועסוקה בנושאים שמימיים ואת עושה מלאכתך בנאמנות ובאדיקות – ממש כפי שעשית זאת עימנו.
לכאורה – כלום לא השתנה. הילדים גדלו בשנה, אופיר ושגיא הלכו לבית הספר, השיגו הישגים בלימודים, הלכו לחוגים ולחברים, טיילו והשתובבו כבני גילם – את יודעת, חכמים קטנים ממש כמו שתמיד התגאית בהם כשהיית איתנו.
וגם אנחנו המשכנו בעבודתנו הרגילה. כן, שיגרה מבורכת אנו קוראים לזה. הגדלנו את מספר המבוטחים, תכננו תכניות עבודה, הכנו תקציבים שנתיים, קצת צמצמנו הוצאות עקב גירעונות בלתי צפויים, טיילנו את הטיול השנתי שלנו, ערכנו ימי הולדת עליזים, גבי עזב אותנו לטובת אגף אחר ומיכל הגיעה במקומו – כפי שאת רואה – החיים נמשכו כרגיל תוך עשייה מבורכת וסיפוק רב והישגים נאים.
אך כל זה רק לכאורה. על פני השטח נראה הכול נורמאלי – ולא כן היא.
אמרו לנו שהזמן יעשה את שלו – והפצע יירפא אט אט. אמרו לנו ששיגרת החיים תקטין את עצמת הכאב, שהחיים חזקים מכל דבר והחלל מן הסתם ייאטם אט אט.
האמת היא שלא רק שזה לא כך – אלא ממש ההפך הוא הנכון.
החיים להורים, לתמיר ולילדים השתנו באחת ולא יחזרו לעולם להיות כבעבר. שם החלל הוא בלתי ניתן לאיחוי. המשפחה הקרובה היא היא הנושאת בנטל הגדול ביותר של האובדן וכאב השכול. להם לא צריך ימי זיכרון ולא אזכרות. האבדן מורגש על ידם יום יום, שעה שעה והוא צרוב – לעולם.
אני רוצה לספר לך שמדי יום כשאני מגיע לעבודה בבוקר, אני חולף על חדרך וממש לפני שאני נכנס לחדרי – אני מיישר מבטי שמאלה – שם, ממש ממול, בחדר של אריק ניצבת תמונך ליד אדן החלון. את מביטה אלי מבט רציני ואני מביט בך חזרה. כאילו איני מאמין שאת מהתמונה - לא תצאי עוד לעולמנו. איך כתב המשורר יהודה עמיחי? "מוות הוא כשקוראים אחריך וקוראים אחריך ואתה – שוב לא מסתובב לראות מי...."
"בוקר טוב סיגל" – אני אומר לך בליבי וחושב לי במה היית עסוקה היום ואיזו סוגיה הייתה מטרידה אותך בימים אלה. כך נפתחת שיגרת יומי.
רציתי שתדעי שכמעט בכול פעילותנו המקצועית והחברתית – אנחנו מכניסים שיקול נוסף במחשבותינו: מה היית אומרת על כך, או החלטות כמו "סיגל הייתה עושה זאת כך".
מסורת ימי ההולדת נחגגת ברוח עיצובך את הארוע. שמך מוזכר בכל מפגש כזה – כאילו את כאן עימנו. נוכחותך הפיזית נעדרת – אך רוח מחשבתך כאילו מעולם לא נעלמה.
בסוגיות כלכליות תמיד נכנס הפקטור – איך את היית חושבת על פתרון. בתכנון טיול המחשבה היא – לאן את היית מעדיפה לנסוע ואיזה נופים היו מקסימים אותך.
כפי שאת רואה – הפצע פעור ומדמם והזמן לא ריפא, הכאב לא נחלש והחלל לא התמלא. אני בטוח שלך קל יותר היכן שאת נמצאת ואת אינך מרגישה את הכאב בבשר החי כפי שאנו מרגישים אותו בכל יום שעובר מאז אותו יום מר ונמהר שבו עזבת אותנו בחטף.
במהלך השנה האחרונה – ההלם הפך לעצב ולגעגועים ועתה אנו נפנים לעסוק בזיכרון שאותנו אנו מבקשים לקבע.
המשפחה אספה עבורנו אוסף של תמונות שלך מזמנים שונים של מהלך חייך. אנחנו מטיילים בין תמונות שחר נעורייך, מיום כלולותיך, ממקומות יפים בהם טיילת בארץ ובעולם. תמיד עם חיוך מקסים ועם משקפי השמש הנצחיים שהשוו לך מראה מסתורי של מגלה טפח ומסתירה טפחיים.
אני יודע כמה אהבת לטייל והיציאה לעולם הרחב הייתה עבורך הנאה צרופה. אז אמנם את לא כאן איתנו, אבל רוחך כאן ואנו נצא עוד מעט קט, לזכרך, למסע בדרום אמריקה – יעד אותו מאד רצית לפקוד ולא הספקת. כך נצעד יחד בנופים קסומים, בין הרים מושלגים ובין קרחוני עד: יד ביד – אנחנו ואת – ממש כפי שחלמת.
סיגל, את יודעת שהחיים באמת חזקים מכל ואת יודעת שדור הולך ודור בא ועוד מעט יקום דור שלא ידע כלל שאת היית כאן כאימא וכרעייה, כעובדת חרוצה וכאדם משכמו ומעלה. ובכן, גם לזה דאגנו, גם לכך התכוננו.
היום, במלאת שנה להסתלקותך מאיתנו – אנו קוראים לאולם ההרצאות שבאתר זה - על שמך. אולם זה שרואה הרבה כינוסים משמחים, בו נשמעים הרבה נושאים מושכלים, בו נפרש ידע רב עתיר טכנולוגיות – ישמש לנו כאכסניית זיכרון לרוחך ופועלך המבורך. כך נבטיח שאת תמשיכי להיות בלבבנו גם בעתיד.
תמה שנת האבל הראשונה ואנו עדיין עומדים כלא מאמינים.
כתב יהודה עמיחי:
היא יצאה בדלת האחת והיחידה,
שדרכה יוצאים כל המתים מן העולם.
זו אותה הדלת האחת והיחידה
שדרכה נכנסים לעולם.
ושם משפחתה החדש – כמו של כולם ,
זיכרונה לברכה.
שמה המלא מעכשיו ועד תחיית המתים –
זיכרונה לברכה.
יהי זכרך ברוך.
בשם המשפחה - כתב והקריא תמיר כבירי
אני אגיד כמה מילים בשמי ולאחר מכן בשם המשפחה.
עברה שנה, ואיני מרגיש שזו שנה. אני לא יודע איך אמורים להרגיש אחרי שנה אבל אני יודע שאני לא מרגיש פחות עצב או פחות געגועים.
ישנן תזכורות שמגיעות לעתים תכופות להפסד של סיגל ושלנו שאיננה איתנו, מדברים שאהבה לעשות, מקומות שאהבה לבלות ולקנות, מקומות בהם היינו וחווינו חוויות ומסתם דברים שבשגרה.
זה פשוט בלתי נתפס שסיגל לא כאן, לא בבית, לא חיה איתנו יותר. השכל מבין מה קרה אבל הרגש פשוט לא נותן לזה להיקלט. כאילו קיימים שני עולמות שאינם מדברים אחד עם השני.
הנוכחות שהייתה לסיגל בחיים שלי הייתה חזקה מאוד. עשינו הכל ביחד והיינו מתואמים מאוד כבר מהתקופה הראשונה שהכרנו. אהבנו לעשות את אותם דברים (למעט הופעות של שלמה ארצי) וידענו מה כל אחד חושב על כל נושא ועניין.
חוש ההומור המשותף שלנו כלל גם בדיחות ואבחנות על מצבים וחולשות של כל אחד על עצמו ועל השני, וההרגשה הייתה שיחד (עוד מתקופת הלימודים) אנו יכולים לעשות הכל ולגבור על הכל.
הנוכחות החזקה שהייתה לסיגל גם בבית וגם בעבודה נבעה מהשקט, הרוגע והיכולת שלה להתמודד עם כל דבר. לא היה משהו שסיגל לא ידעה לעשות או לא ידעה ללמוד לעשות או להבין.
זאת, כמו גם האכפתיות שלה, היו הסיבות לכך שהקרובים לסיגל (משפחה, חברים וחברים לעבודה) יודעים שתמיד ניתן לסמוך על סיגל.
כל מי שהכיר את סיגל אהב אותה. אחת הסיבות לכך שסיגל ידעה להתנהל מול כל אחד. סיגל ידעה תמיד מה להגיד, ואיך. גם את הדברים הטובים וגם את הדברים הפחות נעימים סיגל ידעה מתי ואיך לומר.
סיגל ממשיכה להיות איתי בכמעט כל סיטואציה בה אני נמצא, גם בעניינים שבשגרה, גם בגידול הילדים. "ההודעות מסיגל", מה היא הייתה חושבת, מה היא הייתה עושה מלוות אותי כל הזמן. בהרבה מקרים, כיוון שהכרנו כ"כ טוב האחד את השני, התהליך הזה כמעט אוטומטי. במקרים אחרים, חדשים או מורכבים, אני חושב מה הדרך בה סיגל הייתה נוקטת ומבצע את התאמות הנדרשות.
במהלך השנה האחרונה למדתי לאזן את עצמי כשאני חושב כמו שני אנשים. אם פעם ידעתי שתמיד יש מישהו מאחורי שיאזן, ישמור ואם צריך יסדר, אז במהלך השנה האחרונה עברתי תהליך שדואג שפעולות רבות יעברו סינון של שני אנשים.
זה תהליך לא פשוט כיוון שקשה להתחרות ביכולת עיבוד וניתוח הנתונים של סיגל.
באופן דומה, הבית שלנו ממשיך להתנהל, לפי כללים, או נכון יותר לומר דרך חיים שסיגל יצרה עם השנים.
כשהיינו נושאים לחו"ל הייתי מעדיף לבצע את המטלות השחורות יותר, כמו סחיבת תיקים, ולהשאיר לסיגל את הניווט. אני חושב שזה מסמל גם את האופן בו ניווטה סיגל את המשפחה.
בשם כל המשפחה אני רוצה לומר שסיגל חסרה לנו מאוד, אנו מתגעגעים, כואבים ועצובים.
גם הטקס היפה והמכובד הזה מהווה אחת מהתזכורות עליהן דיברתי קודם, תזכורות כמה עצום ההפסד של סיגל ושלנו.
אנו מאוד מעריכים את העובדה שאתם אוהבים וזוכרים את סיגל.
ואנו מאוד מעריכים, מוקירים ומודים לכם על המחשבה וההשקעה בטקס ועל הדרך בה בחרתם להנציח את סיגל.