העורקים הם כלי הדם המוליכים את הדם העשיר בחמצן מהריאות, דרך משאבת הלב, לרקמות הגוף. לעורקים דפנות עבות המאפשרות להם לעמוד בלחץ אשר נגרם כתוצאה מהזרמת הדם דרכם.
מפרצת היא התרחבות מקומית (בליטה / נפיחות) דמוית בלון של כלי דם (עורק / וריד) עקב חולשת הדופן של הכלי, עוצמת לחץ הדם אשר זורם בכלי הדם הפגוע גורמת לדופן להתרחב, והעורק מתנפח כלפי חוץ, זה קורה לכלי דם באותו אופן כשצמיג של אופניים או רכב מראה בליטה במקום בו יש לו נקודה חלשה.
הסכנה הטמונה בהיווצרות מפרצת נובעת מאפשרות התרחשות קרע בכלי הדם, שעלול לגרום לדימום פנימי הרה אסון. ככל שהמפרצת גדולה יותר ובמקביל כלי הדם דק יותר, גדלים הסיכויים שכלי הדם יינזק וייקרע ודם יזרום החוצה. רבות מהמפרצות גדלות לאט ואינן גורמות לבעיות במשך שנים לא מעטות.
המפרצת, או כפי שהיא מכונה בלטינית – אנורזימה (aneurysm or aneurism, פירושה התרחבות), היא תופעה נדירה ובאופן עקרוני עשויה להתפתח בכל מקום בגוף, אך לרוב היא מתפתחת בעורקים שבבסיס המוח וכן באבי העורקים, הוא העורק הראשי הגדול ביותר בגוף שיוצא מהלב לאורך מורד הבטן, ומספק דם לכל אברי הגוף.
אנוריזמה מוחית שכיחה יותר אצל מבוגרים מאשר ילדים למרות שעשויה להתפרץ בכל גיל. היא מתרחשת מעט יותר אצל נשים בהשוואה לגברים.
מפרצת במוח בדרך כלל מתרחשת באזור עשיר בכלי דם בבסיס הגולגולת, גודלה יכול לנוע בין 1.5 ועד ל-5 ס"מ. ישנן סברות שונות בנוגע לסיבות להתרחבות זו, אך נראה שהמקרה השכיח ביותר למפרצת מוחית הוא פגם מולד כלשהוא. סיבות נוספות עשויות להיות לחץ דם גבוה, התכווצות של העורקים, טרשת העורקים או מכה חזקה בראש.
מפרצת מוחית נראית לעתים קרובות כפטל בקצה גבעול. הסכנה הגדולה ביותר באנוריזמה היא התפרצותה. התפרצות (קריעה של כלי הדם) עלולה לקרות אחרי שנים רבות של לחץ על דופן כלי הדם, החלשותו ושחיקתו של כלי הדם במקום זה (זאת בדומה לבלון או צמיג המנופח ניפוח יתר), ובמקרה של אנוריזמה מוחית גם במאמץ חריג, התרגזות או עליה בלחץ הדם.
במקרה של מפרצת מוחית, באירוע של קריעת כלי הדם ודליפת הדם ממערכת כלי הדם, הדימום עלול להסב נזק מוחי ולהוביל לירידה באספקת החמצן למוח, מה שבסופו של דבר יגרום לנזק נוסף למוח.
מלבד ההפרעה בזרימת הדם בתוך כלי הדם במוח ופגיעה באספקתו לאזורים חיוניים, הרי שהדם שזולג מהמערכת מצטבר בגולגולת. כיוון שעצמות הגולגולת אינן מאפשרות למוח להתרחב, הדם שמצטבר לוחץ על חלקים אחרים של רקמת המוח העדינה ומגביל את זרימת הדם לשאר כלי הדם שבראש. בעקבות הלחץ, נפגעים אזורים נוספים במוח. זהו מצב חירום שללא טיפול מיידי יסתיים במוות.
נודעת חשיבות רבה לטיפול מהיר בחולה ולהבהלתו באופן מיידי לבית החולים. במסגרת זו ניתן להחדיר צנתר, בדרך כלל מעורק הירך, אל המוח ולנסות ולהדק את הקרע, או לכל הפחות להזליף דרך הצנתר באופן מקומי חומרים שיכולים להצר את כלי הדם, ובכך תצומצם כמות הדם שתזלוג לתוך הגולגולת. במקביל, מנשימים את החולה, כיוון שהלחץ על אזורים חיוניים במוח עלול לפגוע בהולכה העצבית הדרושה לנשימה סדירה ועצמונית. יחד עם זאת, מרבית החולים אינם עומדים בעומס הנגרם מזליגת דם רב אל מחוץ למערכת והם נפטרים בדרכם אל בית החולים או תוך מספר ימים לאחר אשפוזם.
אבחון מוקדם וטיפול רפואי עשויים למנוע את קריעת המפרצת. הבעיה היא שמפרצות יכולות להתפתח ולצמוח בלי לגרום לסימפטומים.
לרוב אין למפרצת סימפטומים, עד אשר ממדיה גדולים כדי כך שהיא מתחילה להפעיל לחץ על איברים ועצבים סמוכים, או שהיא נקרעת.
מבלי שבודקים את נוכחות המפרצת לא ניתן לדעת שאדם מסויים סובל מהתופעה.
טומוגרפיה ממוחשבת (CT) שמשתמשת בקרני רנטגן לצורך יצירת תמונות תלת ממדיות, היא לרוב הבדיקה הראשונה שמבצעים כאשר קיים חשש לדימום במוח. בעזרת טומוגרפיה ממוחשבת ניתן להבחין במפרצת מוחית קרועה, אך לא ניתן להבחין במפרצת שאינה קרועה.
לעומת זאת, באמצעות סורק הדמייה של תהודה מגנטית (MRI) ניתן להבחין הן במפרצת קרועה והן במפרצת שאינה קרועה.
בדיקות אלו אינן נעשות דרך שגרה.
התפתחות של מפרצת:
