סיפור חיים

סיגל כבירי

2.9.1968-24.7.2009

י' אלול, תשכ"ח - ג' אב, תשס"ט

בת לעופרה (ז"ל) וישראל (נ"י) לוי, אמא לאופיר ולשגיא, רעיה לתמיר, אחות לליאורה.

סיגל נולדה בבי"ח "רוטשילד" בחיפה ביום י' אלול, תשכ"ח (2.9.1968), בת לעופרה וישראל לוי.

סיגל נולדה ארבע שנים לאחר אחותה הבכורה ליאורה.

סיפור חיים תמונה 1

עופרה וישראל אהבו מאוד את השם סיגל ולכן קראו לה בשם זה.

סיגל נולדה וגדלה בחיפה. עד גיל 7 בסטלה מאריס ומשנת 1975 עברה המשפחה לשכונת רוממה הישנה.

כילדה קטנה הייתה סיגל שקטה וביישנית (גם בהמשך...), היתה מעסיקה את עצמה במשך שעות במשחקים הרבים שהיו לה (בגיל מאוחר יותר בפאזלים) וכשהיתה עייפה הייתה מיד נרדמת, היכן שרק היתה יכולה.

נושא השינה לא השתנה ברבות הימים וסיגל דאגה תמיד לשעות שינה מספיקות, אם זה מול הטלויזיה, תוך כדי קריאת ספר או כשהתכוננה למבחן בבית.

ישראל מספר שכילדה קטנה היתה סיגל די מפונקת בכל הקשור לאוכל.

 

כשגרה המשפחה בסטלה מאריס הצליחו סיגל וליאורה לשכנע את עופרה וישראל להביא כלב הביתה – במשפחה החליטו לקרוא לו דינגו. דינגו היה נוהג ללוות ברוממה את סיגל לבית הספר ולעיתים מחכה כל הבוקר עד שסיגל או ליאורה היו חוזרות הביתה.

 

סיגל החלה ללמוד בכיתב ב' בבית הספר בן גוריון בשכונת רוממה בחיפה, במחזור הראשון של בית הספר. סיגל גדלה מרבית שנות ילדותה ונעוריה ברוממה.

בבית הספר רכשה סיגל מס' חברות טובות וקרובות שגרו כולן ברוממה הישנה ושילוו אחת את השניה כל השנים: דנה, תמר וענבל (דנה בן ארצי, תמר (הורן) גספר וענבל (ארליך) רוזן).

 

החברות בין סיגל, לדנה, ענבל ותמר התפתחה והתחזקה במהלך השנים. הן היו מבלות המון יחד, בצופים, בחוגים, בלימודים, בעבודות בחופש ועוד ועוד... שילוב של למידה, יצירה ובילויים, עם המון צחוקים והנאה... אין ספור חוויות משותפות שלמעשה עיצבו את סיגל כילדה-נערה, ובעיקר חברות טובה ואמיתית. עם כל אחת מהן היה לסיגל קשר מיוחד.

 

בבניין בו גרה המשפחה ברוממה השכנים היו חברים ומלוכדים ויצאו לצעדות שהיו באזור הצפון. שכנים קרובים במיוחד הייתה משפחת גולן, עימה יצאו בשבתות לטיולים רבים בכל הארץ.

עם סיום לימודיה בבית הספר היסודי עברה סיגל לחטיבת הביניים ולתיכון עירוני ה' בחיפה. את התיכון סיימה סיגל במגמת מתמטיקה ופיסיקה (5 יח' כ"א).

 

בכל שנות בי"ס סיגל הייתה תלמידה טובה מאוד עם השקעה מועטה יחסית. תמיד הייתה מכינה את שיעורי הבית בצורה אחראית, ללא צורך בתזכורות מהוריה. בכל יום הורים היו המורים מציינים את סיגל לטובה את היותה מוכשרת, חכמה, חברותית וביישנית.

 

לסיגל היה חשוב מאוד להוציא רישיון הנהיגה. היא החלה ללמוד נהיגה עברה את בחינת התיאוריה לפני גיל 17, וביום בו מלאו לה 17 ניגשה לטסט ועברה בהצלחה.

בתקופת התיכון נסעה כל המשפחה לטיולים באירופה (רומניה, שוויץ, צרפת, אנגליה ואיטליה). כמו כל האחים והאחיות, למרות שאוהבים, מדי פעם רבים – כך גם סיגל וליאורה. אולם בטיול לרומניה התחזקה החברות בין שתי האחיות. קשר קרוב, צמוד ומיוחד, שנמשך לאורך כל השנים.

לאחר בחינות הבגרות, בספטמבר 1986, יצאו סיגל, דנה וענבל, 3 מפונקות חיפאיות (כדברי דנה) לטיול של אחרי בגרויות ולפני צבא, טיול קונטיקי, של נוער מכל העולם, לאירופה הקלאסית לשלושה שבועות. הן קיבלו הזדמנות להיכרות עם מגוון אנשים מכל העולם, כיף גדול והמון חוויות. דנה מספרת: "ציון דרך של חברות אמיתית של שלוש חברות בנקודה בזמן של רגע לפני שכל אחת יוצאת למסלול צבאי משלה. טיול בו נהננו להיות השלישיה המייצגת את ישראל... עם הרבה צחוקים, אחת על השניה והשלישית ועל כל מה ומי שנקרה בדרכנו."

סיגל התגייסה ב- 28.10.1986 ועשתה טירונות ב בה"ד 11. מרבית הבנות מחיפה, לרבות חברות של סיגל, הועברו לטירונות במחנה 80. אולם סיגל ו-2 בנות נוספות בלבד, ציפי ואריאלה, עברו לבה"ד 11. מצב זה יצר חברות טובה בין ה-3. עם ציפי ציטרוננבאום סיגל שמרה על קשר כל השנים.

 

לאחר הטירונות החלה סיגל בקורס מש"ק תכנון כ"א בבה"ד 11 (בשלישות). הקורס נמשך כשלושה חודשים, נחשב ליוקרתי ורציני והכשיר חיילות וחיילים לתכנון כ"א באמצעות מחשב. לאחר סיום הקורס שובצה סיגל כמשקית תכנון כ"א במפקדת פיקוד צפון בנצרת (ולאחר מכן בצפת), ב"מדור נתונים" שריכז את כל הנתונים על החיילים (נתוני קב"א,דפ"ר, הכשרות, שיבוצים וכד'), הקורסים והיחידות של הפיקוד הצפוני.

בצבא שירתה סיגל זמן רב עם אורלי זלצמן שהפכו לחברות טובות. אורלי מתארת: "סיגל ואני היינו די הפכים - אני רועשת ואנרגטית והיא שקטה, שקולה עם המון עוצמה ותבונה".

מיד לאחר הצבא החלה סיגל לעבוד בבי"ח כרמל, במדור כח אדם. סיגל המשיכה בעבודתה בבי"ח כרמל במקביל ללימודיה לתואר ראשון ושני.

כמו בכל מקום, גם בבי"ח כרמל סיגל יצרה קשרים טובים וחמים ווחברויות אמיתיות לשנים רבות – עם גליה אנגלר ואיילת צור.

בשנת 1989 החלה סיגל ללמוד כלכלה ומינהל עסקים לתואר ראשון באוניברסטית חיפה. בשנה השניה ללימודים סיגל ותמיר הכירו באוניברסיטה.

"אני זוכר איך ראיתי את סיגל לראשונה כשהתקבצנו חבורה של סטודנטים בהפסקה, מיד סיגל מצאה חן בעיני ומאז אנו ביחד. היינו לומדים יחד, הולכים לסרטים, פאבים, מועדונים, חיינו חיי סטודנטים מוצלחים ביותר.

בתואר השני במינהל עסקים בבר אילן כבר היינו מסונכרנים לגמרי לגבי חלוקת תפקידים, באופן טבעי, כמו זוג שחי יחדיו שנים רבות. אופן התיאום והחלוקה והסינכרון הזה נמשכו כל השנים.

הרגשנו כ"כ חזקים, שיחד ניתן לעבור ולעשות כל דבר. תמיד השלמנו אחד את השני, תמכנו ופרגנו אחד לשני ובעצם התנהלנו כמו אדם אחד. הבנו אחד את השני, לעיתים רק ממבטים, ידענו כמעט תמיד מה כל אחד חושב וגם ההומור נראה משותף לנו יחד, כאילו אין לכל אחד מאיתנו את חוש ההומור הפרטי שלו".

"כסטודנטים גרנו יחד בשער עליה בחיפה. דירת שני חדרים וחצי, נעימה ונוחה, עם מעט אוכל אבל הרבה חברים, שתמיד ידעו שיש בייגלה, ופלים ולימונדה לאירוח".

 

במשך כל תקופת הלימודים עבדה סיגל במרכז הרפואי כרמל, במהלך התואר הראשון כפקידה במח' כח אדם וככלכלנית, ובתחילת התואר השני מונתה סיגל למנהלת המחלקה הכלכלית.

 

"בשנת 1994, לאחר סיום התואר השני, נסענו יחד לטיול מדהים לארה"ב וקנדה ל-45 יום, אני חושב שזה היה לאחר הטיול שסיגל הודיעה לי שמתחתנים".

 

"בספטמבר 1995 סיגל ותמיר התחתנו והחליטו לעבור לתל אביב. "בהתחלה עברנו לתל מונד. חיי הכפר לא קסמו לנו. העיר הייתה חסרה לנו, אולם היינו צריכים למצוא מקום בו נרגיש בבית. לאחר חיפושים בת"א, גבעתיים ור"ג הגענו בשנת 1997 למעוז אביב. הרגשנו שהשכונה מזכירה לנו את חיפה".

 

בשנת 1997 החלה סיגל לעבוד ב"מכבי שירותי בריאות". סיגל הייתה מנהלת הכספים של מחוז דן (שהפך למחוז מרכז) במשך 8 שנים. בפרידה ממחוז מרכז (9/2005) כתבה סיגל: "לפני שמונה וחצי שנים קיבל אותי ישראל פרידחי למחוז, הוא הסביר לי בערך כך: "כל מחוז צריך לגייס חשב, מחוז דן וירושלים עדיין לא גייסו, אני לא בדיוק יודע מה התפקיד, תצטרכי לבנות אותו"... והתפקיד, שהתחיל בעצם על הנייר, גדל, התרחב ונעשה לאחד התפקידים המרכזיים בכל פעילות המחוז".

 

"את הדירה במעוז אביב שיפצנו כשסיגל הייתה בהיריון. בתחילת כל יום סיגל הייתה מגיעה לדירה, מחלקת הוראות ומוודה שיודעים מה צריך לעשות ובסוף היום בודקת מה נעשה, מה לא ומה נדרש לתקן".

 

באוקטובר 1999 הגיע חיזוק משמעותי למשפחה, אופיר, מקסימה ושובבה. כמו כל דבר, גם הורות הייתה חוזקה של סיגל. תמיד ידעה לקבל את ההחלטה הנכונה, לעשות את המעשה הנכון, מתי לחבק, מתי ללטף ומתי להגיד לא. סיגל היתה מאוד גאה באופיר, בפעילותיה, בכישרונותיה ובמה שהיא וסיפרה על כך רבות לבני משפחה וחברות. דנה מספרת כיצד אחרי כל תחרות התעמלות בה השתתפה אופיר, או הופעה במסגרת המקהלה או פעילות אחרת היתה סיגל מתקשרת ומספרת לה בגאווה ובאהבה על אופיר.

 

באוגוסט 2003 הגיע המלאך משמים, אדון שגיא. סיגל היתה קשורה אליו מאוד. כל השנים סיגל הייתה מסתובבת ליד שגיא ואומרת לו ולאחרים איזה אושר הילד הזה מביא לחייה. "הילד הזה הוא משהו מיוחד" "נשמה" היתה חוזרת ואומרת... ילד שובב וחייכן שמרעיף חום, נותן ומקבל המון אהבה.

 

בשנת 2005 עברה סיגל ממחוז מרכז למטה מכבי לנהל את מחלקת תקציב ובקרה. תפקיד זה כלל אחריות רבה ויכולת השפעה על תחומים רבים בארגון.

בעבודה, סיגל לא התפשרה מבחינה מקצועית והדיוק ועבודות ההכנה על מנת לקבל את ההחלטות הנכונות היו חשובים מאוד. גם בתחום יחסי אנוש סיגל לא התפשרה, תמיד ידעה לקבץ סביבה את חבריה לארוחת צהריים משותפת בימי חמישי, לדאוג לחגיגות ימי הולדת, הכנת ברכות וגם במטה וגם במחוז לא היה טיול שלא הוכן על ידי סיגל.

את סיגל כולם אהבו. פשוט כי היא ידעה להתייחס לכל אחד בדרך המתאימה לו.

שקטה, לא צעקנית, אבל מאוד דומיננטית. תמיד ידעה לעמוד על שלה, בנעם ובשלווה. משפחה, חברים וחברים לעבודה – כולם ידעו שניתן לסמוך על סיגל ודעתה הייתה חשובה.

סיגל הייתה סלע לכולם. במיוחד להוריה שהיו זקוקים לה בשנים האחרונות. בכל עת ידעה סיגל לדאוג לכל צרכיהם ולטפל בכל הנדרש ונסעה לחיפה כל אימת שצריך.

סיגל אהבה לפתור תשבצים, וכיאה למוח אנליטי אהבה במיוחד את החידות הקשות במיוחד.

סיגל החלה לצייר על עץ בשנת 1998. בכישרון רב ועם הרבה יצירתיות הכינה סיגל עבודות המעוררות התפעלות של בקרב כל מי שרואה אותן.

תמיד פעילה, עסוקה, דואגת ועושה. יוצרת, מתקדמת, מגדלת משפחה ומפתחת קריירה והכל בשקט, בצינעה, ביעילות רבה, עם סטנדרטים גבוהים, בחריצות ובצניעות.

ביום שני, 20.7.2009, אחר הצהריים, סיגל איבדה את ההכרה בעבודה והובהלה לאיכילוב. במשך ארבעה ימים שכבה סיגל מחוסרת הכרה בטיפול נמרץ. כל כך מתאים לסיגל להחזיק מעמד, לא לוותר, ולאפשר לכולם לבוא ולהיפרד. הדימום המוחי שגרם לקריסת הלב ולנזק בלתי הפיך לגזע המוח, נבע, ככל הנראה, ממפרצת.

ביום שישי, 24.7.2009, בשעה 12:30, נקבע מוות מוחי.

ב-26.7.2009 נטמנה סיגל בקרית שאול.

בלתי נתפס שסיגל כבר לא איתנו.

סיגל תחסר לנו תמיד.

משפחות כבירי, לוי

סגור לתגובות.