כתב: פביין
סיגל
קשה לי לכתוב עלייך בלשון עבר - את חסרה חיוכך מסתובב בקומה כצל בכל תזוזה.
כל בוקר מחדש מחתימים כרטיס מול חדרך הסגור והקר ולא נתפס העובדה שאת לא כאן.
ניפגשנו תמיד במטבח ותמיד שאלת האם התפללת? צחקנו על כל מיני דברים ונתת עצות לכול מי שרצה.
את שם למעלה במרומים, עם אבינו שבשמים בטוחה שאת בידיים טובות בליבנו תהי תמיד נשמתך היא אין סופית הותרת ריקנות .....
יהי זכרך ברוך
כתב: אלון יצחק
סיגל,
קשה כך להפרד פתאום באמצע החיים-באמצע של הכול.
בחודשים האחרונים יצא לי להכיר אותך מקרוב -
המחלקה בראשה אני עומד עברה שינוי ארגוני מחטיבת הבריאות לחטיבת התפעול ובתי"ח - תהליך של שינוי, אשר כמו כל שינוי צופן בחובו מטבע הדברים מעט חששות, לצד גם תקוות.
לצד ראש החטיבה, את היית זו שקבלה אותנו ולוותה מקרוב את כל תהליך הקליטה וההסתגלות, וכפועל יוצא מכך העברנו יחדיו שעות לא מעטות, ותרמת רבות לקליטתנו הטובה בחטיבה. בנושאים רבים מצאנו שפה משותפת וחלקנו אותן דעות.
עד אז לא ממש הכרנו מקרוב,אך מאותו יום שהתוודענו זה לזו נוצרה בינינו כימיה טובה וקשר קרוב שהיה יותר מקשר עבודה קורקטי- הסתבר לנו גם שאנו מתגוררים בסמיכות יחסית.
גיליתי את אופייך הנעים והשקט- שקט שיש בו עוצמה, חוכמה ואחריות.
בלטת מאוד בענייניות הרבה בה בחנת כל סוגיה - היה לי ברור שכל מה שעובר דרכך ימצא תמיד את הפתרון הענייני והנכון ביותר.
האנושיות שבך הרשימה אותי כל פעם מחדש ובמס' הזדמנויות נוכחתי באכפתיות האמיתית והכנה שלך מכל עובד ועובד במחלקה ואף זכיתי לקבל ממך עצות טובות.
אני זוכר היטב איך נהנית לדבר על משפחתך ולספר על חוויות שונות - תמיד בצניעות רבה. זכור לי איך בתך הסבה לך אושר רב כאשר הופיעה במקהלת הילדים באופרה 'כרמן' במשכן האופרה הישראלית, ממש רק לאחרונה.
החיים ממשיכים - ואחרי ההלם הגדול בו היינו שרויים, השגרה מתחילה להשתלט עלינו שוב, אך את תמיד תהיי חסרה לי ותמיד אזכור אותך כקרן אור בתוך לבי - לא אשכח אותך ואת הנעימות שהשרית עליי.
אני בטוח שאי שם את ממשיכה ללוות אותנו ולשמור על כולנו.
אוהב וזוכר,
אלון
כתבה: לאה שטרית
יפה שלי, חיוכך לא ישכח מליבי. אוהבת אותך וכבר מתגעגעת. יהי זכרך ברוך.
all we are is dast in the wind...
כתבה: רונית לוי
סיגל
את דרכך במכבי התחלת במחוז דן לימים מחוז מרכז,
בגיל צעיר מאוד היית חשבת של מחוז המרכז, כל כך הרבה אחריות נשאת על כתפייך.
הגעת אלינו מחיפה עם תמיר זרים בעיר הגדולה [העיר ת"א] והקמת משפחה למופת.
איתך עברנו הריונות ולידות,טיטולים וסיפורי לילות אפורים, אך תמיד תמיד הגעת בבוקר עם חיוך.
בכל עת נעימה וקשובה, היית חברותית ודאגת לשמור על קשר גם כשסיימת את תפקידך.
גם במחוזנו חגיגות יום ההולדת לא נערכו בלי ברכה, בלי חרוזים ובלי עיטורים.
בורכתי לעבוד עם אשה מבריקה וחכמה במיוחד, כל כך צעירה עם עוצמה כה גדולה.
תמיד ידעת להגיד את הדברים גם שלא היה כל כך נעים, הכל היה כל כך ברור וחד.
עמדתי ליד קיברך מתקשה להאמין לא יכול להיות שזה אמיתי.
כתבה: חיה דויטש
המילים לא ימצו את הצער, הכאב ותחושת ההחמצה בלכתך.
יקרה ואהובה. התברכת במעלות כל כך רבות: תבונה, נועם הליכות, דרך ארץ, יושר, טוב לב, עשיית חסד ומשפט, ציניות מתובלת בחוש הומור, אנושיות.
בכתיבת המילים הלב דואב וממאן להאמין כי אינך.
ב"קומונה" המשפחתית שנוצרה ובארוחות הצהרים בימי חמישי קיבלת את הכינוי "אמא" ולא בכדי, שכן שימשת כאמא אוהבת, דואגת ותומכת לעובדייך.
את חסרה מאוד, בנוכחותך, בצחוקך, בשיחות שלנו.
איך אפשר לסיים מכתב פרידה לעולמים?
כתבה: טל בר-אוריון
התחלתי לעבוד עימך בעיקר בחודשים האחרונים, אז מצאתי שותפה אמיתית אשר עוזרת ללא תנאי ותמיד בחיוך ובאכפתיות.
תמיד אזכור את נימת קולך המשולבת בקול צחוק ואהבת החיים.
כתב: שרון אוסובסקי הרושכתב: אורן חיים
לאמא יקרה שלי, כן אמא כך כינינו אותך, היית חלק בלתי נפרד מחיינו היום יומיים והאישיים, תמיד התעניינת ברמות הכי עמוקות מה קורה עם כל אחד מעובדייך שראו בך חברה ואמא אוהבת.
אין יום שעובר בלי שאחכה אולי תיפתח דלת חדרך הנמצאת מול עיני ואשמע את הבוקר טוב שכל כך חסר. עם לכתך יצרת חור עמוק בלבי שיהפוך לצלקת שלא תיעלם.
קולך הקורא בשמי עוד מהדהד ומחכה שישמע שוב. נראה כי אובדנך בטרם עת עדיין לא עוכל, וכל כך רוצה לספר לך את אשר קרה כאילו אינך קשורה לעניין, כי הרי כל דבר הייתי מספר לך ואת תמיד ידעת לשמוע ולתת עצות טובות.
לכבוד ימי ההולדת שחגגנו כמה ימים לפני לכתך כתבת לי ברכה, שכיום אני מבין שזו היתה בעצם מכתב אחרון ממך, ובו באופן מיוחד אני מרגיש כאילו השארת לי מילים אחרונות לפני פרידה.
חינכת את עובדייך לעצמאות וראש גדול כאילו ידעת שיבוא היום שבו נישאר לבד ללא הגב והתמיכה ונצטרך להתמודד עם השכול. מורשתך ואהבתך תישאר בליבנו תמיד, וחסרונך יורגש בכל תחום עליו נחשוב.
סיגל, אמא יקרה – יהי זכרך ברוך.
לפעמים זה תופס אותך ברגעים הכי לא צפויים.
ברגע אחד מבינים כי הפרידה היא ממשית.
סיגל, בליבי שמור לך מקום מיוחד.
יהי זכרך ברוך.
כתב: זיאד מרעי
אותך סיגל הכרתי מאז שהגעתי למטה מהצפון הרחוק לפני 4 שנים, אהבתי מאוד את החוכמה שלך, הכנות ויותר מכל הצניעות והנתינה ... אהבת תמיד לעזור ולתמוך, החיוך לא ירד מפנייך גם במצבים שכעסתי ולא אהבת מה את מה שראית או שמעת, והצגת את עמדתך באסרטיביות עדינה. הותרת חלל גדול בלכתך ... נהלנו שיחות רבות ובנושאים רבים... תחסרי לי מאד, מקווה שתמצאי בעולם אליו הלכת שלווה ומנוחה והמון אהבה לה את ראויה.
כתב: דניאל עוזיאל
במעט הזמן שיצא לנו לעבוד יחדיו הצלחת להותיר אצלי תחושת אובדן של חברה קרובה.
בתחילה בינך לבין עצמך אתה תוהה שמא זה ההלם/הפחד הם אלו שהובילו למועקה, כעת ברור לי שהליכתך בטרם עת היא הסיבה.
כתב: מנחם יעקובי
אין מילים לתאר את גודל האבדה.
תמיד אזכור את שמחת החיים שלך ואת קריאתך "נחצ'ה " כשניפגשנו...
השארת אותנו כואבים ועצובים על לכתך בטרם עת.
מי יתן ותנוחי על משכבך בשלום.
כתב: ד"ר מנחם מינג'רסקי
הלב כואב, המח דומה ולא קולט, ולהיפך.
וכל שנותר- ברוך ומבורך יהיה זכרך
כתב: מוטי לפיד
אני עדיין לא תופס את העדרך הפתאומי ללא עת,
את הכאב העמוק שאני חש על אובדנך,
מעבר לפגישותינו בנושאי העבודה,
אתגעגע לשיחותינו על דה והא, לחוכמת החיים, לעדינות הנפש ולחיוך המרגיע שלך,
למרות שראיתי אותך בבית החולים במצב סופני, עדיין אזכור אותך כפי שאת מופיעה בתמונה המצ"ב, מלאת חיים ומחייכת לנצח,
כולנו אוהבים אותך ועצובים מאד מאד על מותך הפיתאומי....