כתבה: רונית לוי
סיגל,
את דרכך במכבי התחלת במחוז דן, לימים מחוז מרכז.
בגיל צעיר מאד היית חשבת של מחוז המרכז.
כל כך הרבה אחריות נשאת על כתפייך.
הגעת אלינו מחיפה עם תמיר, זרים בעיר הגדולה, תל אביב, והקמת משפחה למופת.
איתך עברנו הריונות ולידות, טיטולים וסיפורי לילה אפורים, אך תמיד תמיד הגעת בבוקר עם חיוך.
בכל עת נעימה וקשובה, היית חברותית ודאגת לשמור על קשר גם כשסיימת את תפקידך.
גם במחוזנו חגיגות יום ההולדת לא נערכו בלי ברכה, בלי חרוזים ובלי עיטורים.
בורכתי לעבוד עם אשה מבריקה וחכמה במיוחד, כל כך צעירה עם עוצמה כה גדולה.
תמיד ידעת להגיד את הדברים גם שלא היה כל כך נעים, הכל היה כל כך ברור וחד.
עמדתי ליד קברך מתקשה להאמין, לא יכול להיות שזה אמיתי.
כתבה: תמי פלדמן
שנה
יש דברים שרק הפרספקטיבה אפשרת לך להעמיק בהם.
החברות שלי עם סיגל זה אחד מהם.
הכרנו בנסיבות ענייניות לחלוטין, סיגל כמנהלת כספים במחוז, ואני כנציגת הרכש במטה מכבי.
שם נזרעו הזרעים. אז לא ידענו שתינו שיש דמיון, חיבור, משהו חזק, משהו אחר.
זה התפתח באיטיות אך בעקשנות.
זה התעצם עם השינוי שסיגל בחרה לעשות. זה עשה לה טוב, גם לי.
סוג של חברות אחרת... גם שדיברנו, לא היה צורך בהרבה מילים.
את השיחה היית פותחת בקריאת "פלדמן" – בניגון יחודי נלך.
לא יודעת למה בחרת לכנות אותי בשם המשפחה.. דווקא את... אבל כמו שאת – מיוחדת, אחרת...
המפגש תמיד היה מצית בשתינו את הצד הציני, ומשם... שום דבר לא יכול היה לשתינו, לאף אחד!
הרבה צחוקים, הרבה יום-יום, לבטים, תהיות – כמו עם כולם, אבל יותר!
חדר כושר – על המסילה... אין מצב שמשהו, שהיה שם אגב לפנינו, לא מאפשר לנו לצעוד זו לצד זו – אם כבר טרחנו להגיע – הוא יפנה!!!
הרי כמה זה היה קשה לשתינו, להביא את עצמנו לחדר הכושר – מה לא עשינו? סגירה הרמטית ביומנים, הכנה נפשית על הבוקר, חיזוק ועידוד משך היום ואז, בשעה היעודה... ברגע האמת – טלפון!!! הרגלנו את עצמנו לייחל לטלפון הביטול... הצטיינו בזה... אבל לא! אז נמדדה החברות האמיתית שלנו – תמיכה, כתף, שכנוע ויאללה – יורדים לחדר כושר!
שוב דיונים על הקילוגרמים המיותרים ומתי תאריך היעד למסע קניות נוסף (במידה אחת פחות כמובן...) ושוב שיחות על ייסורי המצפון עם הילדים ומה היעד הבא לחופשה וכו' וכו' וכו'.
השיחות שלי עם סיגל לא תמו. הפכו סוג של מונולוג הזוי...
אני לעצמי, אין צד שני! כמה צר לי!!!
הכרתי אתכם משפחה יקרה, יותר מכפי שאתם משערים,
שמחתי בשמחתכם וכאבתי בכאבכם, הרבה לפני שנפגשנו פיזית,
סיגל, באופיה לא הרבתה להיכנס לפרטים, אבל גם מבלי לעשות זאת – היה שם בליל חזק של עוצמה, דאגה, ראיה מפוכחת ובעיקר הרבה הרבה אהבה!
סיגל, אפשרת לנו ממך אך מעט, אבל משובח, מתומצת בטוב, תמהיל איכותי של רגישות ותובנה במידתיות הנכונה.
הגם שהכל קפא לפני שנה בדיוק, הוא שלנו, הוא חלק מאיתנו והוא חזק.
נוחי על משכבך בשלום.
אוהבת ומתגעגעת המון,
תמי