הקדמה

סיגל – יום השנה והנצחה במכבי

סיגל עזבה אותנו בחטף והותירה חלל עמוק בלב כולנו. במבט מפוכח, גילינו כי רבים הם הדברים אשר לא הספקנו לעשות יחד עמה כעמיתים וכחברים:

לא סיימנו לבצע מטלות אשר היו בשלבי עשייה, לא השלמנו את תכניות העבודה, לא יצאנו לכל הטיולים המתוכננים, אך יותר מכל- לא נפרדנו מסיגל, החברה.

במהלך השנה הראשונה לפטירתה של סיגל, ישבנו על המדוכה והתחבטנו רבות - יחדיו ולחוד, כיצד ניתן להנציח ולשמר את הזכרון הטוב, וכיצד ממשיכים לחוש בנוכחותה גם בהיעדרה.

לא קלה הייתה ההתמודדות עם סוגיה זו, שכן - עוררה מחדש געגועים וזכרונות נוגים בלב כולנו.

לבסוף, התכנסנו חבריה ועמיתיה לעבודה והעלנו יחד רעיונות לציון יום השנה ללכתה. וכך, נולד הרעיון של עריכת ערב לזכרה, אשר ישקף את דמותה, כפי שהייתה עבור כולנו.

התכנים – אלו שנבחרו היו כאלה שסיגל אהבה, שאפיינו את אופיה המיוחד, ממש כמו שסיגל היתה – שיר, מקל ותרמיל לטיול והמון חברים אוהבים. ככה אהבה, ככה ביקשנו לזכור.

המיקום - גם כאן עלו רעיונות שונים, אולם אך טבעי היה, שנבחר במגהלאב כמקום המועדף, שכן זוהי המעבדה המרכזית של מכבי, שסיגל היתה אמונה על הצד העסקי/כלכלי שלה וכה דאגה לפיתוחה.

ההנצחה - באופן דומה, חשבנו שנכון יהיה לקרוא על שמה של סיגל את האודיטוריום הממוקם במגהלאב. מקום אשר רבים עושים בו שמוש, ואשר פעם אחר פעם - יזכיר לכולם...

ואז- רצינו לכתוב כמה מילים על שלט ההנצחה, מילים שיזכירו כמה שיותר, מילים שיגעו....

חשבנו על : • "...הזמן עובר, אבל עוקף אותך כמו לא הלכת מעולם והחלום פתאום חושף אותך כמו לא הלכת לעולם ..." (אפרים שמיר) • "...כי יש אנשים שעשו מלאכתם ויש אנשים שהולכים לדרכם - אבל יש אנשים כמוך, שלא הולכים הביתה לעולם..." (אהוד מנור) • "...ולפעמים שריד של ריח או צליל מוכר או קצה מילה משיב אליך גן פורח מחזיר אל קו ההתחלה.."   ובסוף החלטנו :

נזכור אותה באהבה